בכל פעם שאנחנו לוקחים כרטיס בכניסה לחניון או קונים כרטיס לקולנוע, אנחנו הופכים צד לחוזה. אבל בתכל׳ס, זה לא חוזה שניסחנו בעצמנו או שיש לנו השפעה מעשית על סעיפיו – בגלל זה קוראים לו "חוזה אחיד". אפילו חוזים גורליים יותר, כמו חוזה משכנתא, כתובים באותיות קטנות שאיש אינו קורא. אז איך המשפט מתמודד עם הצורך בוודאות ויציבות משפטית מצד אחד, והגנה על האנשים הקטנים מפני הטעיה וניצול מצד שני?